<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — השער השלישי</h1>
<h2>דף קנו.</h2>
השער השלישי מי הוא המוכר שיתקיים לו המכר ומי הוא אשר לא יתקיים לו המכר שהוא מוכר. תדע שאין המכר מתקיים אלא ממי שהוא בן דעת ובן דעת זה מתחלק לכמה דרכים במי שהביא סימנים ומי שלא הביא סימנים ומספר שניו. הדרך הראשון כל מי שהביא סימנים והוא בן דעת מקחו מקח וממכרו ממכר וזה הוא איש שדברה תורה בו. אבל מי שאינו בן דעת אין מקחו מקח ואין ממכרו ממכר. הדרך השני מי שלא הביא סימנים יש בו דברים שנתקיים ממכרו בהם כמו שנפרש על אותו דרך שנפרש ואותם דברים שנפרש אותם אם שנה אותו דרך אין ממכרו מתקיים בשום דרך בעולם. הדרך השלישי כל מי שהוא מבן שש שנים ולמטה אין ממכרו ממכר ודינו כדין מי שאינו בן דעת כלל והיינו [גיטין נ"ט ע"ב] [כתובות ס"ט ע"ב] דגרסינן אין מעשה קטן כלום ועל כי האי קטן [שם ס"ה ע"ב] גרסינן דרש רב עולא אפתחא דבי נשיאה אעפ"י שאמרו אין אדם זן בניו ובנותיו כשהם קטנים אבל זן אותם כשהם קטני קטנים ועד כמה עד בן שש כדר' אסי דא"ר אסי קטן בן שש יוצא בערוב אמו. הדרך הרביעי משש שנים ולמעלה דנים בו דין אחד מיום שנשתלמו לו שש שנים לקטן ועד שלש עשרה שנים ויום א' וכן לקטנה משישתלמו לה שש שנים ועד שתים עשרה שנה ויום א' כל הימים שבין אלו הזמנים נקראים פעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר ואימתי בזמן שיש בפעוטות הללו ארבעה דרכים אלו. הדרך הראשון שיהא יודע במקח וממכר כאשר יודעים בני אדם. הדרך השני שלא ימכור אלא במטלטלי אבל במקרקעי לא וזהו דגרסינן [גיטין נ"ט ע"א] הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין ואמרינן עלה עד כמה מחוי רב יהודה על רב יצחק בריה כבר שית כבר שבע רב כהנא אמר כבר שבע כבר תמני במתניתא תאנא כבר תשע כבר עשר ולא פליגי כל חד וחד לפום חורפיה. הדרך השלישי שלא ימכור אלא לכדי חייו כדגרסינן עלה [שם] אמר אבא בר יעקב א"ר יוחנן משום כדי חייו ולפי דעתנו אנו רואים שאם יש ממון הרבה שינתן לו ממנו מקצת לסחור במה שיתלמד במקח וממכר ואעפ"י שאינו צריך לכדי חייו ולפי מראית עיני הדיין. הדרך הרביעי אימתי מקחן מקח וממכרן ממכר של פעוטות הללו בזמן שלא מנה עליהם אביהם אפוטרופוס או בי"ד אבל אם מנה עליהם אפוטרופוס אי נמי בי"ד אין ממכרן מתקיים [כתובות ע' ע"א] וכדגרסינן אמר רפרם לא שנו אלא שאין להם אפוטרופוס אבל יש שם אפוטרופוס אין מקחן מקח ואין ממכרן ממכר, על אלו ד' דרכים מתקיים הדרך הרביעי שפי'. הדרך החמישי משנשתלמו לנער י"ג שנה ויום א' ולנערה שתים עשרה ויום א' עד שישתלמו להם כ' מקחן מקח וממכרן ממכר אפי' במקרקעי אבל צריכין אנו שיהיה בהם שני דרכים שיהיו בקיאים בטיב משא ומתן ויביאו סימנים משתי שערות כדגרסינן [ב"ב קנ"ו ע"א] אמר רב נחמן אמר שמואל בודקין לגיטין ולקדושין ולחליצה ולמיאונין ולמכור בנכסי אביו עד שיהיה בן עשרים ולעולם כל היכא שהביא סימנים כי האי גונא והוא בן דעת ויודע מה לעשות הרי זה יכול למכור קרקע ירושתו כדגרסינן [שם קנ"ה ע"ב] שלח ליה גדול בר מנשיא לרבא תינוקת בת ארבע עשרה שנים ויודעת בטיב משא ומתן מהו מקחה מקח וממכרה ממכר או לא שלח ליה אם יודעת בטיב משא ומתן מקחה מקח וממכרה ממכר ולשלח ליה תינוק אין הכי נמי ומעשה שהיה כך היה ולשלח ליה תינוקת בת שתים עשרה שנה ויום א' הכי נמי ומעשה שהיה כך היה אתחזי לן מהכא שהתינוקת שנשתלמו לה שתים עשרה שנה ויום א' שממכרה מתקיים על אותן דרכים שפי'. אבל אם רואים ממנו חסרון דעת או שאינו בקי או מאבד נכסיו אין ממכרו מתקיים, וכדגרסינן [שם] ההוא דתוך זמנו דאזל וזבין נכסיה אתא לקמיה דרב נחמן אמר להו לא עשה כלום. רבא סבר האי דקאמר רב נחמן הכי משום דתוך זמן כלפני זמן ולא היא רב נחמן שטותא יתירתא הוא דחזה ביה דקא משחרר לכלהו עבדיה, ואסיקנא דתוך זמן כלפני זמן ומה שפי' בהבאת סימנים בה' מקומות צריכין אנו סימנים להבאת שתי שערות ואלו הם גיטין וקדושין חליצה ומיאונין ומכירה בנכסי אביו שלא יתקיים א' מהם אלא בהבאת סימנים הללו וכדגרסינן [שם ע"א] אמר רב נחמן אמר שמואל בודקין לגיטין ולקדושין ולחליצה ולמיאונין ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים ואקשינן עלה כיון דבדקינן לקדושין למה לי תו בדיקה לגיטין לא צריכא ליבם, דתניא בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבימתו קנאה ואינו נותן גט עד שיגדל ואמרינן [לחליצה] נמי לאפוקי מדרבי יוסי דאמר איש כתוב בפרשה אבל אשה בין גדולה בין קטנה (קיימא לן) [קמ"ל] דמקשינן אשה לאיש, ולמיאונין נמי לאפוקי מר' יהודה דתנן [עד] מתי הבת ממאנת משתביא שתי שערות דברי רבי מאיר ר' יהודה אומר עד שירבה שחור על הלבן, ולמכור בנכסי אביו נמי לאפוקי ממאן דאמר בן שמנה עשרה. ומה שהארכתי בפי' זה לפי שראינו שטעו בפי' הלכה זו הרבה מפרשים שאומרים כי אין צריך בדיקה אלא לד' דברים בלבד לגיטין ולקדושין ולחליצה ולמיאונין ומחלקים ואומרים אבל למכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים שנה שאין לסמוך על הבדיקה אלא השנים הוא עקר ולדבריהם קשיא הלכתא אהלכתא דאנן אמרינן הלכתא כגדול בר מנשיא שאם יודע בטיב משא ומתן ממכרו ממכר ואעפ"י שאינו בן כ' והאיך נקבעה הלכתא כרב נחמן אמר שמואל עד שיהא בן כ' לא מצי מזבין אלא הם הטועים בפי' הלכה זו ועקר פירושם כך היא בודקין לגיטין בודקין לקדושין בודקין לחליצה בודקין למיאונין בודקין למכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים שנה אבל מעשרים שנה ואילך אינו צריך בדיקה שאעפ"י שלא הביא שתי שערות מעשהו מעשה ואם מקשת ואמרת מנא לן דהאי בודקין מהבאת סימנים קאמר משנינן לך כדגרסינן [שם קנ"ה ע"א] מעשה בבני ברק בא' שמכר נכסיו ומת ובאו בני משפחה וערערו לו קטן היה ובאו ושאלו את ר' עקיבא ואמר להם אי אתם רשאים לנולו ועוד סימנים עשויים להשתנות לאחר מיתה בשלמא למ"ד שמנה עשרה היינו דמהני ליה בדיקה אלא למאן דאמר בן כ' שנה מי מהני ליה בדיקה אע"ג דלא אתי שתי שערות מי הוי קטן והא תניא בן כ' שלא הביא שתי שערות יביא ראיה שהוא בן עשרים והוא הסריס ומפרקינן אמר שמואל בר רב יצחק אמר רב והוא שנולדו בו סימני סירוס. אתחזי לן מהכא שבדיקה אינה אלא בדיקת סימנים, ואם יש לך להקשות ולומר טעמא דנולדו בו סימני סירוס [הא לא נולדו סימני סירוס] אפילו לאחר בן כ' שנה תלוי בבדיקה דהא קאמרי וכי לא נולדו בו סימני סירוס עד כמה תני ר' חייא עד רוב שנותיו יכילנא לשנויי לך דלא אמר דבר זה אלא באדם ששואל ואמר מתי יביא הסימנים אבל לענין אותן ה' דברים שפי' הלכה היא כרב נחמן אמר שמואל דאין בודקין אלא עד כ' אבל מכ' ואילך אין צריך בדיקה, ולענין חסרון דעתו שפי' צריך שיהא בן דעת הכי גרסינן בפרק מי שמת [שם] ההוא פחות מבן כ' דאזל זבון בנכסים אתו לקמיה דרבא אמר להו זבוניה זביני אמרי ליה קרובים זיל אכול תמרי ושדי קשיאת' בי רבא עבד הכי אמר להו רבא זביניה לאו זביני כי כתבי ליה שטרא אמרי ליה לקוחות זיל אימא ליה לרבא מגילת אסתר בזוזא ושטרא דמר בזוזא אזל אמר להו זביניה זביני אמרי ליה קרובים לקוחות אגמרוהו אמר להו מדאסברי ליה וסבר מידע ידע והאי דעבד הכי חוצפא יתירתא הוא דעבד, מכל הני אנפי אתחזי לן בן שלש עשרה שנה ויום א' עד כ' שנה למכור בקרקע צריך שיהא בן דעת ושיביא שתי שערות ולפי דעתנו אנו רואים שצריך ב"ד למנות עליו אפוטרופוס עד כ' או שראו בו שהוא בר סמכא על אלו הפנים כולם. הדרך הששי מכ' שנה ואילך אין צריך בדיקה בסימנים אבל צריך בדיקה בדעתו אם דעתו מיושבת עליו ויודע בענין משא ומתן כשאר בני אדם מקחו מקח וממכרו ממכר אין עליו שום עכבה בעולם אבל אם אינו יודע כשאר בני אדם במשא ומתן או שדעתו מטורפת עליו ורוצה למכור אין ממכרו מתקיים אלא בב"ד ויש על ב"ד לירד לנכסיו כדגרסינן [כתובות מ"ח ע"א] אמר רב חסדא מי שנשתטה ב"ד יורדין לנכסיו. הדרך השביעי מי שהוא עתים שוטה עתים חלים אם יש עדים שאותו מכר שמכר בשעה שהוא שוטה מכר אין ממכרו ממכר ואם יש עדים נמי שאותו מכר שמכר בשעה שהוא חלים מכר ממכרו ממכר וכדגרסינן [שם כ' ע"א] בר שטיא זבין נכסיה אתו בי תרי ואמרי כשהוא חלים זבין ואתו בי תרי ואמרי כשהוא שוטה זבין אמר רב נחמן אוקים תרי לבהדי תרי ואוקי ממונא בחזקת מארי' בר שטיא. אתחזי מהכא טעמא דהוי עדות מוכחשת הא לא הוי עדות מוכחשת אלו אתו סהדי שודאי בימי שטותו מכר אין ממכרו מתקיים ואלו אתו סהדי נמי שודאי בימי פקחותו מכר ממכרו מתקיים וכדגרסינן [ר"ה כ"ח ע"א] כשהוא חלים הרי הוא כחלים לכל דבריו כשהוא שוטה הרי הוא כשוטה לכל דבריו. וזה הדין יותן לכל הדברים שפי' למעלה. הדרך השמיני מי שנשתכר ואין דעתו מיושבת עליו כגון ששתה הרבה ושואלים אותו בדבר ואינו יודע מה להשיב ולא מה שיעשה אין ממכרו מתקיים אבל אם לא הגיע לשכרותו לכ"כ שעדיין בדעתו הוא ממכרו מתקיים והוא כשאר בני אדם כדגרסינן [עירובין ס"ה ע"א] שכור מקחו מקח וממכרו ממכר ונדריו קיימים והקדשו הקדש עבר עבירה שחייבים עליה חטאת מחייבים אותו חטאת סקילה מחייבים אותו סקילה כללו של דבר הרי הוא כפקח לכל דבריו ואמרינן א"ר חנינא לא שנו אלא שלא הגיע לשכרותו של לוט אבל הגיע לשכרותו של לוט פטור מכלן. הדרך התשיעי במי שיש עכיבה בדבורו בלשונו ואין לשונו כשאר לשון בני אדם יש בו שלשה דרכים. הדרך הראשון מי שעומד בלשונו ואינו ממהר לדבר כגון העלגים אבל שמיעתו נכונה ואין אדם יכול לברר דבריו או כגון שהוא אלם גמור שלא דבר מימיו ומי שהוא בענין שאינו יכול להראות מה שבלבו בפיו מנסים אותו בשני ענינים בכתיבה ובהין ובלאו כדגרסינן [גיטין ע"א ע"א] אמר רב כהנא אמר רב חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבים ונותנים גט לאשתו ופי' חרש זה הוא אלם וכדגרסינן [שם] אמר ליה ר' זירא אלם קאמרת שאני אלם דתניא מדבר ואינו שומע זה הוא חרש שומע ואינו מדבר זהו אלם וזה וזה הרי הן כפקחים לכל דבריהם וממאי דמדבר ואינו שומע זהו חרש שומע ואינו מדבר זהו אלם כדכתיב [תהלים ל"ח] ואני כחרש לא אשמע וכאלם לא יפתח פיו איבעית אימא כדאמרי אינשי אישתקיל מילוליה. הדרך השני ולענין הין ולאו שאמרנו כדגרסינן [שם ס"ו ע"ב] נשתתק ואמרו לו נכתוב גט לאשתך בודקין אותו ג"פ אם אמר על הין הין ועל לאו לאו הרי אלו יכתבו ויתנו [שם ע' ע"ב] ומקשינן עלה דילמא שיחה דלאו לאו נקטיה אי נמי שיחה דהין הין נקטיה ואמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן במסרגין לו, וניחוש דלמא דסרוגין נקטיה דאמרינן ליה תרי לאו וחד הין תרי הין וחד לאו ונסיון זה שמנסין אותו בפירות כל זמן וזמן כדגרסינן דבי שמואל תנא אומרים לו דברים של ימות החמה בימות הגשמים ושל ימות הגשמים בימות החמה במאי אי נימא גושפקי וסדיני דהיינו גלופקדין דלמא קרה אחדתיה אי נמי חמה אחדתיה אלא בפירי באלו שני ענינים מתקיים מקח וממכר שלו אבל אם יבא ויעיד על אחרים מתוך שני נסיונות הללו שאנו מנסים אותו אין עדותו עדות אלא לעדות אשה בלבד כדגרסינן [שם ע"א ע"א] כשם שבודקין אותו לגיטין ולקדושין כך בודקין אותו לעדיות ולירושות ולמשאות ולמתנות ואקשי רב זירא עלה ואמר אי קשיא לי הא קשיא לי דתניא אם לא יגיד ונשא עונו פרט לאלם שאינו יכול להגיד ואמאי הרי יכול להגיד מתוך הכתב ואמר אביי עדות קאמרת שאני עדות דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם ומתרצים לעדות היכי דמי ואמר רב יוסף בר חייא אמר רב ששת לעדות אשה דאקילו בה רבנן ירושות א"ר אבהו ירושת בנו הבכור, משאות ומתנות מאי לאו דעלמא לא דידיה. הדרך השלישי חרש שאינו מדבר ואינו שומע ואין לו בינה לכתוב ואין מבינים ממנו דבר אלא בכובד גדול מביאים מי שמכיר רמיזותיו וקריצותיו וסומכין על דבריו לאחר שינסה אותו פעמים רבות בנסיון גדול וחזק ואעפי"כ לא הוי ממכרו אלא במטלטלין כדגרסינן [תרומות פ"א מ"ב] חרש שאמרו חכמים שאינו שומע ואינו מדבר וגרסינן [גיטין נ"ט ע"א] נמי חרש רומז ונרמז בן בתירא אומר קופץ ונקפץ במטלטלין ואמרינן עלה אמר רב נחמן כמחלוקת במטלטלין כך מחלוקת בגטין והא אנן במטלטלין תנן אימא אף במטלטלין ולענין גיטין תורותיו מרובות אבל אין מקומו בכאן לפרש.
